<h1>תוספות רבינו טודרוס ב"ר יצחק מגירונה — נזיר</h1>
<h2>דף יד:</h2>
[נזיר ה' ע"א] היא שנת עשר לשמואל וכו'. תימה דבפרק שני דתמורה [ט"ו ע"א] אמרינן די' שנים מלך שמואל יחידי, וב' שנים שאול יחידי, ול"ו דוד, ואותה שנה מרד אבשלום. ולחשבון זה לא מצינו אלא ל"ט מששאלו מלך, שהיא שנת י' לשמואל עד מרד אבשלום. וי"ל דבשנת עשר לשמואל שאלו מלך, ובשנת עשתי עשר העמיד שאול, ואינה בכלל שתים של שאול ולא בכלל עשר של שמואל, אלא שנה משותפת לשניהם. ואחר [מיתת] שאול הלך דוד לחברון ונמשך ל"ו שנה קודם מרד אבשלום ושתים של שאול ושנה משותפת למלכות שאול ושמואל ושנה עשירית של מלכות שמואל הרי ארבעים. ואיכא דגרי' בתמורה שלשים ושבע לדוד. ולפי זה אין צורך לומר שנה משותפת, אלא שנתים של שאול ושנה עשירית של שמואל הן שלש ושלשים ושבע הרי ארבעים. וא"ת והתניא בסדר עולם ויהי מקץ ארבעים ויאמר אבשלום, היא שנת שלשים ושש למלכות דוד. ואיכא דגריס שלשים ושבע כדאמרנא, ר' נהוראי אומר שנת שלשים וחמש לדוד. וקשיא, לר' נהוראי בצירא ליה שתא. ואפילו אי מני שנה משותפת. פירש רבינו תם ז"ל דר' נהוראי לא חשיב שנה ראשונה של דוד, מפני שמלך בה שאול ארבעה חדשים, ושלשים וחמש לדוד לבדו קאמר. ואותה משותפת לשניהם הרי שלשים ושש, ושתים לשאול ושנה משותפת לשאול ולשמואל, ושנה עשירית לשמואל, הרי ארבעים.
<h2>דף יח.</h2>
[נזיר כ"ה ע"ב] כל שבחטאת מתה באשם רועה. פר"ת ז"ל ההלכה לא נאמרה כן, דודאי רעייה דאשם דרבנן היא כדאמרינן בפ"ק דשבועות [י"ב ע"א] אשם שנתכפרו בעליו באחת ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו עולה, ודיקינן בדמיו אין, גופיה לא גזרה אחר כפרה אטו לפני כפרה, אלמא רעיה דרבנן היא. אלא ודאי הלכה אמרה כל שבחטאת מתה באשם קרב עולה, ואתו רבנן ואצריך רעייה. ר' עקיבה אומר אינו צריך וכו' הא למה לי קרא הלכתא גמירי לה. תימה והא צריך קרא דאי אקרבה בתורת אשם קאי בעשה כדתרצנא לעיל לר' ישמעאל. י"ל דקים לן דהוא לא משמע עשה אלא מיעוטא משמע. אבל רק דסמיך ובאת שפיר משמע עשה. וא"ת מאי קא מהדר ר' עקיבה לר' ישמעאל אינו צריך רק, צריך וצריך הוא. י"ל דר' עקיבה מיטעא טעי במלתיה דר' ישמעאל, מדלא אדכר הלכה, סבר לא גמר לה כלל, וקרא למיעוטא בעלמא דלא ליקרביה ולא לעשה, ולהכי קאמר ליה אינו צריך. אשם שניתק לרעייה. פי' כמצותו לפי שאמרו חכמים שלא יקרב הוא עצמו עולה כדפר"ת ז"ל משום גזרה, ועבר ושחטו סתם כשר לעולה, ואע"ג דלא עקריה בפי' משם אשם לשם עולה. ובפסח שני פרק אלו דברים [פסחים ע"ג ע"א] איכא דאמרי דרב הונא בעי עקירה בפי', ותני הכי שחטו לשם עולה, כלומר שעקרו משם אשם כשר. איכא דגריס ניתק אין לא ניתק לא מאי טעמא אמר קרא היא בהויתו יהא. ור"ת ז"ל משבש לה להאך גירסא, דהא ודאי מדרבנן הוא, גזרה אטו לפני כפרה כדפרישית לעיל. אלא ה"ג אמר קרא הוא. ולא גרסינן ניתק אין לא ניתק לא. ולמאן דבעי עקירה מפרש הכי, מאי טעמא בעי עקירה, הואיל ועומד ליקרב עולה. אמר קרא הוא בהויתו יהא הויית אשם עליו עד שיעקרנו. ולמאן דלא בעי עקירה, נפרש הכי מאי טעמא שחטו סתם קרב עולה בלא עקירה הואיל והיה שם אשם עליו, אמר קרא הוא בהויתו שיהא לאחר עקירה שעומד לעולה יהא קודם עקירה. וא"ת כיון דקרא לכדרב הונא היכי קאמר ר' עקיבה (איצטריך) [אינו צריך] הרי הוא אומר דמשמע דאתי לאיסור הקרבה. י"ל דהכי קאמר לדידך דלית לך הלכה, לא צריכת רק לאשם, דהרי הוא אומר הוא, וודאי דינא הוא דתידרשיה לאיסור הקרבה דתמורת אשם, טפי מדרב הונא, כיון דלית לך הלכה.
<h2>דף כג:</h2>
[נזיר כ"ה ע"א] התורה אמרה מותר נדר יהא נדבה. תימה ומנא לן דאיירי דוקא בשדמי חטאת מעורבין בהם, אימא אפי' כשאין בהם אלא דמי עולה [בלבד, או דמי עולה] ושלמים, והוא הדין אם יש בהם דמי חטאת. י"ל דסברא הוא דדוקא בחטאת דגלי לן רחמנא דכשאינה לכפרת חטאת אינו קרב חטאת כגון ולד חטאת ותמורת חטאת דקימא לן ימותו, איכא למימר דגלי לן השתא דמותרו יהא לנדבה. אבל שלמים ועולה דולד שלמים ותמורת עולה קרבי גופיהו עולה ושלמים, לא ניחא לן שיהא מותרן לנדבה, ומשום הכי מוקמינן קרא במותר חטאת. וא"ת אכתי מנא לן דמותר חטאת לנדבה דהיינו עולת קיץ, אימא מותר חטאת לשלמים. י"ל דאשכחן בעלמא דמותר קרב עולה, כדאמרינן בתמורה פרק ולד חטאת [כ"ג ע"ב] ובזבחים פרק טבול יום [ק"ג ע"א] זה מדרש דרש יהוידע הכהן אשם לה' לאיתויי כל דבר הבא ממותר חטאת וממותר אשם ילקח בהן עולות, כלומר שאם הפריש מעות לחטאת והוזלו בהמות ולא הוצרך לכל המעות, או הפריש שני ציבורי מעות לאחריות ונתכפר באחת מהם, המותר בא עולה. להכי ניחא לן למימר נמי הכא במותר זה שיהא לעולת קיץ.
<h2>דף לד.</h2>
[נזיר מ"ה ע"ב] מפני ששערו נקבר. פי' לאו טעמא קא יהיב, דהיא גופא מנא ליה ששערו נקבר. אלא הכי קאמר, מפני שאני אומר בזה ששערו נקבר. שכיון שהוא טמא והוא במדינה אין לשורפו במדינה. כן נראה לי.
